התרמילאי

בחנוכה ערכתי מסע הישרדות עם גלעד שדה . את המסעות האלו מסכם יפה ציטוט של אחד המשתתפים הקודמים: "גלעד, בדרך כלל אני משלם כדי לישון טוב, לאכול טוב, ולא לסחוב כלום. אצלך שילמתי כדי לא לישון, לא לאכול, ולסחוב הרבה. איכשהו נהניתי מכל זה". בלילה השני הגענו אל נקודת הלינה. חומת העננים שהיתמרה באופק בישרה על סופה מתקרבת. חילקנו את המזון והקרשים (לא היה הרבה מזה או מזה כך שהתהליך לקח רגעים ספורים) והתפזרנו לבניית מחסה. איום בגשם מעלה פלאים את המרץ לעבודה. אחרי יום ארוך כשאני מותש ורעב התחלתי לסחוב אבנים כדי לבנות את המחסה. כשסיימתי הזדחלתי פנימה. הפער היה מהמם. ביני לבין העולם החיצון היה מעגל אבנים ויריעת ניילון דקה אבל הטמפרטורה בפנים הייתה גבוהה בהרבה. בלילה, כשהגשם הכה בעוז במחסה התמלאתי תחושת ניצחון. תנאי הסביבה היו קשים אבל עם הידע הנכון וציוד מינימלי שרדתי אותם. כאן ישנתי בלילה. שימו לב לגובה של המחסה בפוסט הקרוב ארצה להסביר מה הם העקרונות המרכזים בבניית מחסה. אני לא הולך לתת סט הוראות מדוייק איך לבנות מחסה. זה מיותר ובעייתי להעביר חומר כזה בטקסט ללא תמונו...

הגיעה העת להמשיך בפרוייקט המתכונים. המטרה שלי היא לרכז סדרה של מתכונים שקל להכינם בשטח והם זולים ומשביעים. המתכון של היום - מג'דרה תערובת של אורז ועדשים שמספקת מנה מכובדת של פחמימות וחלבונים. אידיאלי למטייל מותש אחרי יום ארוך בשטח. קערת מג'דרה מצרכים : ½ כוס עדשים ירוקות שמן זית (אפשרי) בצל קצוץ כוס אורז עגבנייה פלפל כמון מלח רמת קושי - דורש מיומנות בסיסית בבישול כמות - מתאים לשני אנשים זמן הכנה - כארבעים דקות הוראות הכנה : לוקחים בקבוק של חצי ליטר בעל פיה רחבה שופכים לתוכו את העדשים.  נמלא לחלוטין את הבקבוק במים. את העדשים נשאיר בבקבוק למשך 8-10 שעות. התהליך הזה נקרא השריה והוא מקצר את זמן הבישול בצורה משמעותית. היתרון שבשימוש בבקבוק הוא שההשריה מתבצעת תוך כדי הליכה. בסיום ההשריה נשפוך את העדשים עם המים לסיר.  נחכה שהמים ירתחו וננמיך את עוצמת האש נוסיף את הבצל הקצוץ   בקבוק לדוגמה כשהעדשים רכות נוסיף כוס אורז ושתי כוסות מים. (אם ברצונכם לקצר את זמן הבישול אפשר להשרות את האורז במים בזמן שהעדשים מתבשלות) אחרי...

לפני כמה שבועות הזכרתי בקבוצת הפייסבוק שאוכל בשטח יכול להיות טעים. אני יודע שזו אמירה לא קלה. אחרי הכל, אוכל לשטח אמור להיות קר, מבושל למחצה, ושרוף למחצה. להנות מאוכל בטיולים? כדאי לעמוד מאחורי טענה כזו אצטרך להביא ראיות בהתאם :) אז למלאכה: המנה של היום היא טחינה. טחינה היא אוכל נהדר לשטח, היא נשמרת ללא צורך בקירור, ומכילה המון קלוריות וחלבונים. בדיוק מה שהגוף שלכם צריך אחרי מאמץ גופני. רמת קושי - לבעלי שני ידיים שמאליות זמן הכנה - חמש דקות רכיבים: טחינה גולמית מים שום פפריקה (אפשרי) פטרוזיליה (אפשרי) אני לא מפרט כמויות מדובר בשאלה של טעם אישי. תוסיפו קצת מלח ותטעמו. תוסיפו קצת מים ותבדקו את המרקם. אתם מבינים את הקונספט. בבקבוק הזה אני סוחב טחינה. מדובר בכמות טחינה משמעותית שתספיק למטייל בודד לזמן ארוך. אם אתם יוצאים לטיול קצר אין צורך למלא את הבקבוק עד הסוף. הטחינה בכוס. ננצל את ההזדמנות להגיד כמה מילים על הכוס הזו. קניתי אותה בכמה שקלים בחנות לכלי בית. הייתה לה ידית שהורדתי כדי לחסוך נפח ומאז היא משרתת אותי נאמנה כקערה או ספל בהתאם לצורך.   ...

"הם אינם נכנסים למסעדה כדי לקבל יופי או אקזוטיקה, אלא כדי לאכול מאכלים פשוטים כגון עוברים של ציפורים שאינן מסוגלות לעוף, איברים קצוצים בעורות נחש, פרוסות של חזיר הבר וזרעוני עשב שרופים הטבולים בשומן מן החי, או בעגה שלהם, ביצים, רוטב, נקניק ותבלינים." טרי פראצ'ט באחד הימים בשביל ישראל, סמוך לבית שמש, שמתי לב שהמים שלי עומדים להיגמר. המסלול בדיוק חצה כביש ולכן החלטתי לנסוע בטרמפים ל מחסום הסמוך  ולמלא את בקבוקי המים. הסיבוב לקח לי כשעה ובסיומו חזרתי לנקודת המוצא. חציתי את הכביש והתחלתי ללכת. לא הספקתי לעבור מאה מטרים ונתקלתי בברזיה מלווה בשלט הבא "המים באדיבות חברת מקורות למען המטיילים בשביל ישראל"... שאלה שצצה בתדירות גבוהה כשאני מדבר על טיולים בשטח היא: "איך אתה משיג את האוכל והמים שלך?" התשובה כמו יהודי טוב בנוייה משני שאלות: א. כמה מים ואוכל אני צריך? ב. איפה אוכל להשיג אותם? כמות המים שאצטרך משתנה בהתאם לתנאי הסביבה: ביום חם במדבר אצרוך יותר מים מאשר בלילה צונן באנטרטיקה. גם אורך המסלול והכושר הגופני משליכים על כמות המים. אין "כמות ...

בכל טיול ארוך בטבע אנחנו נצטרך לחרבן מידי פעם. בהנחה שאין לנו שירותים באזור יש לנו שני אופציות: א. להתעלם מהבעיה ולקוות שהיא תיפטר מעצמה ב. לחרבן בטבע היות והרבה אנשים לא יודעים איך לחרבן בטבע הם בוחרים באופציה א'. למרבה הפלא זה לא נגמר טוב. בהמשך למנהגי משכבר הימים אביא כאן דיאלוג ביני לבין אחד החניכים במחנה האחרון: חניך: אתה החובש? אני: לא, אני סתם מסתובב עם חולצה אדומה ותיק עם ציוד עזרה ראשונה חניך: אני: כן, אני החובש. איך אני יכול לעזור? חניך: ממש כואבת לי הבטן אני: אהה, מתי חירבנת פעם אחרונה? חניך: לפני שיצאנו למחנה אני: זה היה לפני ארבעה ימים חניך: אני: אתה חושב שאולי יש קשר מסוים בין זה לבין הכאב בטן שלך? חניך: אני: לך לחרבן תחזור אלי אחר כך חניך כעבור רבע שעה: ואו אני מרגיש הרבה יותר טוב אני: אז כן, למקרה שתהיתם לא לחרבן לכמה ימים זה לא רעיון טוב. מצד שני לחרבן בטבע? "איכס, זה כזה מגעיל" אז כן, לחרבן בטבע נראה מגעיל בפעם פעמים הראשונות. אבל אחרי שמתרגלים זה ממש לא סיפור ותחושת ההקלה אחרי שאתם סוף סוף מחרבנים היא נהדרת. ובינינו, אתם חייבים ל...

שלום לכם אנשים. חזרתי עכשיו משבועיים וחצי בהם עבדתי כחובש במחנה הקיץ של בני עקיבא. כדי לשתף אתכם בהווי המחנה אביא דיאלוג שגרתי מהעבודה במרפאה. אני: כמה שתית היום? חניכה: הרבה אני: כמה זה הרבה? חניכה: חצי ליטר אני: דופק את הראש בקיר חניכה: אני: התייבשת, לכי לשתות ליטר מים ותחזרי חניכה: אתם לא עוזרים בכלל. רק אומרים לנו לשתות אני: תולה את עצמי בחדר השינה כחובש, תסכל אותי לראות שרוב מוחלט של המקרים בהם נתקלנו היו נמנעים בקלות  בעזרת הקפדה על תזונה ראוייה ולבוש מתאים. המקרים שבהם נתקלתי מהנפוץ לחריג שפשופים ברגל התיבשויות נפילות סוכר חתכים עקיצות דבורה נקעים שונות שפשופים ונקעים היו יכולים להימנע בקלות בעזרת הקפדה על נעלים אמיתיות וגרבים הולמות. נעליים לטיולים צריכים להיות נעלי הרים, נעלי הליכה, או נעלי ספורט. גרביים הולמות הם גרביים שעוקפות את גובה הנעל ועבות יותר מממחטת נייר... לאור כמות השפשופים שראיתי החלטתי שבגיהנום יש ודאי מדור מיוחד ליצרנים של נעלי הבלנסטון. התמונה כמו תמיד מעט מורכבת יותר, מטייל עם ניסיון יכול ללכת בנוחות ובביטחון עם סנדלים. למט...