התרמילאי

  התחלתי לקרוא לאחרונה את הספר "לאכול בעלי חיים " שעוסק במשמעות המוסרית והסביבתית של גידול בעלי חיים בחקלאות תעשייתית . אני מעוניין לחלוק כמה מחשבות שעלו בי בעקבות הקריאה  יש שתי טענות שעומדות בליבו של הספר: גידול בעלי חיים באופן מסחרי גורם לסבל רב לבעלי החיים גידול בעלי החיים באופן מסחרי גורם לנזק רב לסביבה כלומר, בבוחרי לקנות מוצרים מהחי (בשר, ביצים וחלב) שגודלו במשקים מסחריים אני גורם לסבל משמעותי ליצורים חיים ולפגיעה משמעותית בסביבה. זה מעלה את השאלה מה הדבר המוסרי לעשות לאור המצב הזה.  יש כמה אפשריות: להפסיק לחלוטין לצרוך מוצרים מהחי (טבעונות)  לצרוך רק מוצרים שגודלו באופן ראוי. כלומר, בלי לגרום סבל לבעלי החיים ועם נזק מינימלי לסביבה.  להמשיך לצרוך מוצרים ממשקים מסחריים אבל בכמות פחותה.  להמשיך לצרוך כרגיל.  אפשר לדרג את האפשריות האלו על גבי ציר שנע מהמוסרי אל הלא מוסרי. באופן אישי איני רואה פסול באכילת בעלי חיים אבל כן רואה פסול בגרימת סבל ליצור מודע. ברור לי שאנשים שדוגלים בצמחונות / טבעונות עשויים לטעון שכל האופציות חוץ מהראשונה הם לא מוסריות...

מתכון נוסף והפעם ארוחת בוקר. השמש טרם זרחה ואתם מתלבטים אם לגנוב עוד חצי שעה בשק"ש או לצאת אל מזג האוויר הסיבירי שבחוץ. למי יש כוח להתחיל לבשל בשלב הזה? אבל צריך לאכול משהו. ולכן מתכון סופר זריז. כמה דקות ויש לכם ארוחת בוקר קלילה.  רמת קושי:         לבעלי שני ידיים שמאליות   מצרכים: כוס שיבולת שועל (רצוי טחונה דק) סוכר, קינמון, מלח. הוראות הכנה: נרתיח שני כוסות מים.  כשהמים רותחים נוסיף שיבולת שועל, ותבלינים. נשאיר על האש עד שהקווקר מתרכך. בתאבון זו מנה שיצא לי לאכול הרבה בשטח. היא נהיית מוכנה ברגע אבל אחרי כמה זמן הטעם שלה מתחיל להיות משעמם. לגיוון אפשר להוסיף: צימוקים עם מעט אגוז מוסקט פרוסות בננה וקוקוס טחון פירות יבשים ושקדים *********************   בישול בשטח לוקח הרבה זמן ואנרגיה (גז, אלכוהול, עצים, אורניום). המטרה שלנו היא לקצר את זמן הבישול במידת האפשר. לשם כך ננצל את עקרונות הפיזיקה: ככל ששטח הפנים של האוכל גדול יותר ביחס לנפחו כך הוא מתבשל מהר יותר. כלומר - מוצר שהוא "יותר ארוך מעבה" יתבשל מהר יות...

הגיעה העת להמשיך בפרוייקט המתכונים. המטרה שלי היא לרכז סדרה של מתכונים שקל להכינם בשטח והם זולים ומשביעים. המתכון של היום - מג'דרה תערובת של אורז ועדשים שמספקת מנה מכובדת של פחמימות וחלבונים. אידיאלי למטייל מותש אחרי יום ארוך בשטח. קערת מג'דרה מצרכים : ½ כוס עדשים ירוקות שמן זית (אפשרי) בצל קצוץ כוס אורז עגבנייה פלפל כמון מלח רמת קושי - דורש מיומנות בסיסית בבישול כמות - מתאים לשני אנשים זמן הכנה - כארבעים דקות הוראות הכנה : לוקחים בקבוק של חצי ליטר בעל פיה רחבה שופכים לתוכו את העדשים.  נמלא לחלוטין את הבקבוק במים. את העדשים נשאיר בבקבוק למשך 8-10 שעות. התהליך הזה נקרא השריה והוא מקצר את זמן הבישול בצורה משמעותית. היתרון שבשימוש בבקבוק הוא שההשריה מתבצעת תוך כדי הליכה. בסיום ההשריה נשפוך את העדשים עם המים לסיר.  נחכה שהמים ירתחו וננמיך את עוצמת האש נוסיף את הבצל הקצוץ   בקבוק לדוגמה כשהעדשים רכות נוסיף כוס אורז ושתי כוסות מים. (אם ברצונכם לקצר את זמן הבישול אפשר להשרות את האורז במים בזמן שהעדשים מתבשלות) אחרי...

לפני כמה שבועות הזכרתי בקבוצת הפייסבוק שאוכל בשטח יכול להיות טעים. אני יודע שזו אמירה לא קלה. אחרי הכל, אוכל לשטח אמור להיות קר, מבושל למחצה, ושרוף למחצה. להנות מאוכל בטיולים? כדאי לעמוד מאחורי טענה כזו אצטרך להביא ראיות בהתאם :) אז למלאכה: המנה של היום היא טחינה. טחינה היא אוכל נהדר לשטח, היא נשמרת ללא צורך בקירור, ומכילה המון קלוריות וחלבונים. בדיוק מה שהגוף שלכם צריך אחרי מאמץ גופני. רמת קושי - לבעלי שני ידיים שמאליות זמן הכנה - חמש דקות רכיבים: טחינה גולמית מים שום פפריקה (אפשרי) פטרוזיליה (אפשרי) אני לא מפרט כמויות מדובר בשאלה של טעם אישי. תוסיפו קצת מלח ותטעמו. תוסיפו קצת מים ותבדקו את המרקם. אתם מבינים את הקונספט. בבקבוק הזה אני סוחב טחינה. מדובר בכמות טחינה משמעותית שתספיק למטייל בודד לזמן ארוך. אם אתם יוצאים לטיול קצר אין צורך למלא את הבקבוק עד הסוף. הטחינה בכוס. ננצל את ההזדמנות להגיד כמה מילים על הכוס הזו. קניתי אותה בכמה שקלים בחנות לכלי בית. הייתה לה ידית שהורדתי כדי לחסוך נפח ומאז היא משרתת אותי נאמנה כקערה או ספל בהתאם לצורך.   ...

"הם אינם נכנסים למסעדה כדי לקבל יופי או אקזוטיקה, אלא כדי לאכול מאכלים פשוטים כגון עוברים של ציפורים שאינן מסוגלות לעוף, איברים קצוצים בעורות נחש, פרוסות של חזיר הבר וזרעוני עשב שרופים הטבולים בשומן מן החי, או בעגה שלהם, ביצים, רוטב, נקניק ותבלינים." טרי פראצ'ט באחד הימים בשביל ישראל, סמוך לבית שמש, שמתי לב שהמים שלי עומדים להיגמר. המסלול בדיוק חצה כביש ולכן החלטתי לנסוע בטרמפים ל מחסום הסמוך  ולמלא את בקבוקי המים. הסיבוב לקח לי כשעה ובסיומו חזרתי לנקודת המוצא. חציתי את הכביש והתחלתי ללכת. לא הספקתי לעבור מאה מטרים ונתקלתי בברזיה מלווה בשלט הבא "המים באדיבות חברת מקורות למען המטיילים בשביל ישראל"... שאלה שצצה בתדירות גבוהה כשאני מדבר על טיולים בשטח היא: "איך אתה משיג את האוכל והמים שלך?" התשובה כמו יהודי טוב בנוייה משני שאלות: א. כמה מים ואוכל אני צריך? ב. איפה אוכל להשיג אותם? כמות המים שאצטרך משתנה בהתאם לתנאי הסביבה: ביום חם במדבר אצרוך יותר מים מאשר בלילה צונן באנטרטיקה. גם אורך המסלול והכושר הגופני משליכים על כמות המים. אין "כמות ...