סטואיות בעת מלחמה
לפעמים החיים מרגישים כמו תוכנית טלוויזיה על ספידים. זה התחיל רגוע יחסית ואז לקראת הקורונה הבמאי המקורי פוטר ובמקומו הגיע במאי חדש עם צורך עז באקשן. אירוע רודף אירוע. בתור השחקן הראשי מיציתי לחלוטין את קו העלילה הזה. אני רוצה עונה שלמה שבה אני אני הולך לעבודה, מטפח גינה וקורא ספרים. מינימום אקשן. מינימום רייטינג. מקסימום שגרה.
עד שמכתב התלונה שלי למפיק יתקבל רציתי לכתוב על כמה רעיונות מתוך העולם הסטואי שאני מקווה שיעזרו לי ולקוראים.
כתבתי בעבר על הפילוספייה הסטואית. זהו זרם פילוסופי שעוסק בשאלה איך לחיות היטב. זו לא פילוסופייה תיאורטית למגדל השן אלא רעיונות שנוסו במצבי קצה אנושים כמו עבדות ושבי.
הסטואים מחלקים את העולם לשתי קטגוריות:
- דברים שבשליטתנו - שאיתם ננסה להתמודד כמיטב יכולתנו
- דברים שאינם בשליטתנו - שאותם נקבל ללא מאבק
שליטה בכאן ועכשיו
בתוך הטירוף היומיומי שווה להיזכר ברגעים בהם אנחנו יכולים לקחת שליטה. ישבתי היום במילואים והכנתי רשימה של משחקים שאוכל לעשות עם הילדים בבית בהעדר מערכות חינוך. אני יכול להקדיש זמן לכושר, לפנאי רציני (כלומר לתחביבים ארוכי טווח) גם אם זה רק כמה דקות ביום של קריאה או תרגול רוסית.
כשאני מכין רשימה של דברים שאני יכול לעשות אני משתדל לזכור שיש לי זמן ומשאבים מוגבלים בכל יום. אני חייב להתמקד אחרת אוצף ברשימת מטלות שאינה נגמרת.
חירות להתכונן קדימה
"אנחנו לא יכולים לשלוט ברוח אבל אנחנו יכולים לכוון את המפרשים". בעיניי חלק מהשליטה טמון ביכולת להתבונן קדימה. ולהתכונן מראש כדי ש:
- הזמן עם ילדים נטולי מסגרות יהיה כמה שיותר נעים
- הממ"ד יהיה מרחב שנעים לשהות בו
- וכן הלאה
כלומר לא רק לכוון מפרשים ברגע שהסופה מגיעה אלא לבחור לצייד מראש את הספינה בעוד כמה חביות מים ובשר מיובש שיכלכלו אותנו כשאנו אבודים בסערה עד שתראה יבשה באופק.
חירות לפעול בדרך שמטיבה איתי
בתוך החירות לפעול בדרך מסוימת יש חירות שלא לפעול בדרכים שלא מטיבות איתנו. לבחור לאכול טוב ולא ג'אנק פוד, לבחור להקדיש זמן לספרים ולא לחדשות. לבחור להקדיש זמן לכושר ולא לבהייה במסכים. לבחור להקדיש זמן למנוחה וכן הלאה.
חשוב לי להבהיר שאני בתוך הטירוף עם כולם. אני לא מתחיל כל בוקר בריצת חמש ק"מ. לא שותה שייק עלים אחרי הריצה ולא מסיים כל יום בניהול יומן הכרת תודה. אני כן משתדל להקדיש זמן בשוטף לדברים שעושים לי טוב.
עוזר לי שיצרתי סביבה בה קל לי יותר לפעול בהתאם למה שעושה לי טוב. הנה כמה דוגמאות שאתם יכולים לאמץ:
- ארזתי מזרן יוגה למילואים. זה דבר קטן שמוריד חיכוך בדרך לאימון.
- יצרתי מועדון קריאה וחברותא ללימוד רוסית. זה מעניק לי מחוייבות חיצונית שעוזרת לי להתמיד.
- הבנתי שאני מבלה יותר מידי זמן בסמארטפון ולכן הזמנתי סים נוסף שאותו שמתי בפלאפון טיפש. התחלתי עם זה לאחרונה ואני מאמין שזה יעזור לי לבלות יותר זמן בכאן ובעכשיו ופחות זמן בקריאת חדשות.
הרגלים בזמני משבר ותאוריית הלוח החלק
אומרים שבזמני משבר אנחנו נוטים ליפול כברירת מחדל אל ההרגלים שלנו. אם הם חיובים הם יעזרו לנו לעבור את התקופה בהצלחה. אם הם שליליים הם יקשו על ההתמודדות שלנו. עזר לי מאוד שהתחלתי חלק מההרגלים (כושר. מועדון קריאה וכו') לפני המלחמה. כך אני לא צריך לבחור מה לעשות אלא רק להמשיך, במידת האפשר, בשגרה שנקבעה בלו"ז שלי בתקופה פחות משוגעת.
זה לא אומר שאתם תקועים לנצח עם ההרגלים הנוכחים שלכם. גרטשן רובין טענה שאחד המצבים שמאפשרים לנו לאמץ / להיפטר מהרגלים בקלות יחסית הוא כשהשגרה שלנו מתערערת. זה יכול להיות לידת ילד ראשון, התחלת עבודה חדשה, מעבר דירה וכן הלאה. אז אם אתם מעוניינים אפשר לנצל את התקופה כדי לתהות איזה הרגל חדש תרצו לנסות לאמץ לפני שחוזרים למה שמכונה שגרה בישראל.
קחו את זה עם קורט של מלח. מספיק קשה עכשיו בלי שתרגישו אשמה על זה שלא ניצלתם את המצב כדי לאמץ הרגלים חדשים ולעשות מייקאובר לאישיות. זה לא המקום והזמן לציפיות מוגזמות מעצמנו. טוב מספיק זה טוב מאוד.
החירות להצטיין במשחק הנוכחי
יש דימוי סטואי של האדם כחייל. שקיבל תפקיד שאותו לא בחר. הוא לא יכול להחליף תפקיד אבל הוא יכול לבחור איך לבצע אותו. אני משתדל לפעול באופן דומה ולעשות עבודה טובה כחובש במילואים, כאבא, כבעל, כסטודנט וכעובד.
לא בחרנו את המשחק אבל אנחנו יכולים לבחור איך לשחק. יש סיפוק בידיעה שבחרתי להצטיין במה שעומד לפני יהיה אשר יהיה.
שליטה בפרספקטיבה
קראתי לאחרונה את תיאור הקרב על סטלינגרד. קור קיצוני, רעב, מחלות, מחסור בציוד וטיפול רפואי לקוי.
זה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב בנוגע למצב הנוכחי שלי. יש לי אוכל בשפע ואני לא קופא למוות. זה לא שאני נהנה לרוץ לממ"ד בשתיים בבוקר אבל טוב לזכור שהאנושות עברה דברים קשים בהרבה.
מעין תזכורת ש"יש בנו את הכוחות להתמודד עם זה. רק צריך לפענח איך"
חוויתי משהו דומה בסדיר כשקראתי את "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון". הידיעה איזה קשיים אנשים עברו יכולה להעניק השראה ונקודת יחוס שימושית.
קבלה של הקושי
אני כותב על סטואיות ועל אסטרטגיות התמודדות אבל זה לא אומר שאני רווה נחת מהמצב הנוכחי. סטואיות אינה גישה של עוגיית מזל שאומרת "חייך והחיים יחייכו אליך" או "בסוף יהיה טוב". סטואיות אומרת "חרא קורה. מה אתה הולך לעשות בנוגע לזה?" זו המציאות. הקושי קיים ואמיתי. בריחה אל אופטימיות מזוייפת ואל רודנות החיוביות יכולה רק להחמיר את המצב. אבל התבוננות כנה אל הכאב והקושי יוצרת מרחב שבו עשויים לצוץ פתרונות. זה לא דבר קל. כאב הוא דבר שמנסים להימלט ממנו. לא לחוות בניסיון לראות דרכו.
הדגש כאן הוא על המילה עשויים. חלק גדול מהמציאות נופל תחת "הדברים שאינם בשליטתנו". טילים מאיראן, לחץ משפחתי, קשיי פרנסה ועוד. המציאות מורכבת.
אבל, אם ממקדים את המבט במה שבשליטתנו ברגע זה. מגלים שיש לנו כוח לשנות את המציאות. זה עשוי להיות שינוי קטן שבקטנים. הכנת ארוחת ערב טעימה למשפחה, עשר דקות התעמלות או פודקאסט שעושה לנו טוב. זה נראה זניח אבל קתדרלת החיים נבנית מהלבנים הקטנות של מעשי היומיום.
זה מביא אותי לנקודה קריטית כשאני מקבל את הקושי אני יכול לבחור לפעול בחמלה כלפי וכלפי הסובבים אותי. כולנו על הקצה. בוא ננשום עמוק.
החירות להימנע מאופטימיות קצרת טווח
רודנות החיוביות היא הגישה שפשתה במערב ואומרת שצריך להתמקד בטוב ובחיובי בכל מצב. זו גישה נוראית נפשית שמעמיסה לחץ נפשי על אנשים שכבר במצוקה. מעין "לא מספיק שיורים עלי טילים אני צריך גם לקום עם חיוך?"
ג'יימס סקוטודייל, טייס הקרב אמריקאי שהעביר שבע שנים בשבי בויטאנם, נשאל "מי האנשים שלא שרדו בשבי?" הוא ענה:
"אה, זה קל — האופטימיסטים. הם היו אלה שאמרו: "נשתחרר עד חג המולד". וחג המולד היה מגיע, וחג המולד היה עובר. ואז הם היו אומרים: "נשתחרר עד פסחא". ופסחא היה מגיע, ופסחא היה עובר. ואז חג ההודיה, ואז שוב חג המולד. והם מתו מלב שבור.
זהו לקח חשוב מאוד: אסור לעולם לבלבל בין האמונה שתנצח בסוף — אמונה שאסור לך לעולם לאבד — לבין המשמעת להתעמת עם העובדות הקשות ביותר של המציאות הנוכחית שלך, יהיו אשר יהיו."
בחזרה לעוגיות מזל אף אחד לא מבטיח שמחר תזרח השמש. אני לא יודע מתי המלחמה תסתיים. באופן כללי יש משהו מרפה ידיים באופטימיות לטווח קצר. אם הכל הולך להסתדר למה להתאמץ? במקום זה אני מאמין שאני יכול לחיות חיים טובים בכאן ועכשיו. כלומר חיים שבהם אני פרואקטיבי ובוחר לחיות כמיטב יכולתי על פי הערכים שלי. זו גישה שדורשת הרבה יותר עבודה שחורה מאשר "מחר יהיה סבבה".
במקום חיוביות לא מבוססת אני משתדל לאמץ התמדה אל מול הקושי
היו בטוב
פוסט קודם »
תגובות
הוסף רשומת תגובה