אנימורפס - סיכום שלוש שנים במועדון קריאה

לפני מספר חודשים קראנו במועדון הקריאה את הספר האחרון בסדרה אנימורפס. 

למי שלא מכיר אנימורפס היא סדרת מדע־בדיוני לנוער מאת ק. א. אפלגייט, העוקבת אחר חבורת בני נוער שמקבלים יכולת להשתנות לבעלי חיים ומנצלים את הכוח הזה כדי להאבק בפלישת חייזרים לכדור הארץ. הסדרה עוסקת בנושאים כבדים: מחיר המלחמה, אחריות מוסרית, פחד, טראומה ואובדן בלי לייפות את המציאות. היא מיועדת לנוער צעיר אבל אני ומבוגרים רבים נהנינו לקרוא אותה בזכות העומק הרגשי ואיכות הכתיבה.

התחלתי לקרוא את הסדרה כילד ועצרתי איפשהו באזור הספר העשרים כשלא מצאתי תרגומים נוספים לעברית. בשיחה עם חבר שהכרתי בפרוייקט תגלית הבנתי שגם הוא קורא את הסדרה והחלטנו לפתוח מועדון קריאה. לקח לנו כמעט שלוש שנים עד שסיימנו את כל 62 ספרי הסדרה. פרק זמן ארוך שהוקדש למשהו לא תועלתני בתוך הכאוס של השנים האחרונות. 

מלחמה, שני ילדים, מעבר עבודות ודירה, לימודים, מילואים ועוד. עשיתי פגישות בזום עם חברי המועדון במילואים. האזנתי לפודקאסט על הסדרה בזמן ששטפתי כלים. קראתי את הספרים בפלאפון בהפסקות בעבודה ובקינדל בזמן ההשכבות של הילדים. 

כמבוגר עם אחריות על פרנסת משפחה, בעיצומם של שינויי קריירה וכאדם ששואף לעצמאות כלכלית הרבה מהחיים שלי נעים סביב תועלתנות. מה יקדם את הקריירה שלי? איך להשקיע את הכסף שלי? התועלתנות מחלחלת בקלות גם אל גידול הילדים. איך אתן להם כמה שיותר הזדמנויות בחיים? יש תועלת בגישה הזו אבל כשכל דבר נעשה כדי להגיע ליעד קל מאוד לאבד את המגע עם הכאן והעכשיו.

זה מה שאהבתי במועדון הקריאה פעילות שכל מטרתה היא הנאה. לא משהו שאפיק ממנו תועלת עוד שנתיים כשאקבל תפקיד בכיר יותר בחברה או כשההשקעה שלי תעלה אלא משהו שאני עושה פשוט כי זה כיף. 

הזכרתי בפוסט קודם את הרעיון של פנאי רציני - פעילות פנאי שדורשת עבודה והתמדה אבל מעניקה סיפוק הרבה יותר מצפייה בטלוויזיה. ההכנה לכל מפגש של מועדון הקריאה דרשה שעות של הכנה. קראתי את הספר שאליו הגענו ורשמתי הערות, האזנתי לפודקאסט על כל ספר ורשמתי הערות נוספות. תזכרתי את חברי המועדון על הפגישה והקדשתי זמן לפגישה. נכון בתוך עשרות ספרי הסדרה היו כמה ספרים מאכזבים מאוד. אבל לשמוע את מנחות הפודקאסט יורדות על הספר ואז ללכלך עליו בעצמי במועדון הקריאה היה חלק גדול מהכיף.

גם בתוך הלו"ז העמוס שלי כמבוגר יש מקטעים של זמן פנוי במהלך היום והשבוע. הקדשת חלק מהזמן הזה לפרוייקט מתמשך טמנה בחובה סיפוק עמוק. עם זאת קחו את זה בזהירות. המטרה היא לא לנצל כל רגע פנוי למשהו תועלתני אלא לקדש את הפנאי כערך בפני עצמו. אני בעד פרוייקטים של שיפור עצמי אבל אנחנו לא בנויים לעבוד ולהתפתח 24 שעות ביממה. חיים טובים הם חיים שיש בהם בטלה ומשחק. חיים שחלקם מוקדש לכאן ולעכשיו ולא להשגת יעדים ארוכי טווח. 

לקריאה נוספת:

• הפוסט של עמית בסלואו על לקיחת פסק זמן מתכתב עם הרעיון של בטלה לא פרודקטיבית כערך. 
• הספרון How to Live on 24 Hours a Day שמדבר על הקדשת זמן קבוע לתחביב 

ניפגש בשבילי החיים
משה