התרמילאי

הצבת מטרות היא הדרך המוכרת להצלחה אבל יש לה צד אפל. מטרות עוזרות לנו לעבוד קשה כדי להגיע לקו הסיום של המטרה שהגדרנו אבל בגלל הטבע הבינארי שלהן (הצלחה / כישלון) קשה לנו לעזוב באמצע כשהמטרה הופכת ללא רלוונטית.  כל יעד נובע מנקודת שיווי משקל זמנית בין הערכים והידע שלנו על המציאות ועל עצמנו. לאורך זמן הדברים האלו משתנים וראוי שגם היעדים שלנו ישתנו איתם. אבל לרוב אנחנו מציבים יעדים ולא בוחנים אותם שוב. היעדים הופכים להיות "עצמים נייחים בעולם משתנה". אני קורא עכשיו את הספר " לחתוך בזמן " שבו מוצגת החשיבות העצומה של לדעת מתי הדבר הנכון לעשות הוא לעצור ולהחליף מסלול בחיים. אבל זה דבר שקל להגיד וקשה מאוד לעשות.  שפע של הטיות קוגנטיביות מקשה עלינו לעצור באמצע. אחת מהם היא התחושה שאנחנו צריכים לעמוד ביעד שהצבנו. בספר מוזכרים מספר מקרים של רצים שבמהלך ריצה שברו עצמות ברגל והמשיכו לרוץ כיוון שמנטלית לא יכלו לעצור. יש שיראו בזה הוכחה לניצחון הרוח על החומר. אני רואה בזה דוגמה לחוסר רציונליות ומעדיף לאמץ אסטרטגיה שתעזור לי לקבל החלטות טובות יותר.  כמה דרכים להתמודד עם ה...