שביל האפלאצ'ים - סיכום

"כמה טוב שבאת הביתה

כמה טוב לראות אותך שוב

ספר מה נשמע, ספר

ספר איך היה

ולמה לא שלחת גלויה?"

עבר כשבוע מאז ששבתי ארצה ודומני שהגיע הזמן לפוסט מסכם על שביל האפלאצ'ים.

אני תמיד נדהם מכמה קל לצאת לחו"ל. תמיד יש את הפער המנטלי בין כמה אני חושב שהטיול מורכב וכמה התארגנות אצטרך בפועל. במציאות אני משקיע כמה שעות במציאת כרטיס טיסה, פרק זמן דומה באריזת תיק, וזהו. איני זוכר מי היה מגלה הארצות שאמר שאת כל התכנונים למסע "הוא עורך על גב קופסת גפרורים". אני מתחבר למדי לגישה הזו. מעדיף להיות ספונטני ולאלתר במקום מאשר לתכנן מראש כל רגע ורגע במסע שלי.

הטיול התחיל בבית מלון בפרנקפורט הטיסה שלי התעכבה עקב מזג אוויר גרוע ואני קיבלתי לילה בבית מלון. ניצלתי היטב את ארוחת הערב המפנקת ואת המיני בר בחדר :) את החשבונות שילמה לופטהנזה... לעתיד אם אעשה טיסות ארוכות עם עצירות ביניים אנסה לישון לילה או שניים בכל עצירה. זה הופך את הטיסות ממעיקות לסבירות ונותן לי הזדמנות לראות עוד נקודה על פני הפלנטה.

באטלנטה התארחתי דרך CouchSurfing ׁ(להלן CSׂׂׂ) יש משהו מעניין בשבירה של המעגלים שלי, בפגישות שאני עורך עם אנשים כה שונים ממני. בלילה הראשון התארחתי אצל אשה שעוסקת בריפוי אנרגטי היא סיפרה שהיא חברה ותיקה בCS וכאשר הבנות שלה טיילו באירופה הם התארחו בעיקר אצל אנשים שהיא אירחה במהלך השנים האחרונות. 

ביום הבא הלכתי לעשות קניות בחנות של REI (צוות נהדר, שירות מעולה, ממליץ בחום). המוכרים בחנות הפגישו אותי עם "נילצ" בחור מגרמניה שערך גם הוא קניות לקראת השביל. התחברנו בחנות ובערב יצרתי קשר עם ברנש נוסף מCS המארח היה טיפוס מעניין, הוא עבד כמתורגמן ודיבר חמש שפות שונות. איתי הוא תקשר בעברית עם נילצ בגרמנית ומפעם לפעם עבר לאנגלית ולערבית. בבוקר לאחר שהסתבכנו במציאת הסעה לשביל במחיר נורמלי הוא הקפיץ אותנו לשם תמורת חצי המחיר. בכל פעם שאני יוצא אל העולם אני נדהם מכמה אנשים הם טובים ומעוניינים לעזור.

השביל מתחיל עם שביל גישה שמטיילים רבים נוהגים לדלג עליו כי הוא נחשב לקשה במיוחד. החשד שלי הוא שהשביל הזה לא שונה במידה משמעותית משאר המסלול ומה שהמטיילים חוו היה בעיקר ההלם של הגוף שמתחיל מאמץ פיזי חריג יחד עם המשקל של שלל הפריטים המיותרים שהם סחבו איתם. 

במהלך שביל הגישה החלטתי שבשביל הזה אני הולך לטייל הכי בסטלה בעולם. הצלחתי לשמור על ההחלטה הזו בצורה יפה לאורך השביל וכשמטיילים סביבי דחקו בעצמם לעשות 15-20 מייל ליום אני הייתי מבסוט מעצמי כשסיימתי בנחת את העשר מייל אחרי שעצרתי לסיאסטה קלה ונהניתי מהספר שלי. הרבה מטיילים הופכים את הטיול לשאלה של כמה ק"מ הם יספיקו לעשות ולדעתי זה פספוס של העניין. כשטיילתי בשביל ישראל פגשתי את אבא שלי והוא אמר "שאם הוא היה עושה את השביל זה היה לוקח לו שנה ולא חודשיים". יש הרבה אמת בגישה הזו אחרי הכל ההגעה ליעד היא חלק כל כך קטן מהדרך והרבה מהעניין הינו המסע עצמו. 

התפיסה שלי בנוגע לפעילות גופנית בטיול

אני חושד שחלק גדול מהפציעות בטיול נובעות מכך שאנשים דוחפים את הגוף שלהם יותר ממה שהוא צריך. זכורני שפגשתי בדרך ברנש שדידה את שלושת המיילים האחרונים על רגל נקועה ועמד ללכת שלושה מיילים נוספים. גייסתי את מירב האסרטיביות שלי:  "תראה, הייתי חובש בצבא הישראלי. אני לא ממליץ על זה" (הצבא הישראלי מוקף בכזו הילה בארצות הברית שהרבה מהאנשים היו בטוחים שלפני ארוחת בוקר הייתי מחסל כמה מחבלים רק כדי לפתוח את התאבון...) נתתי לו תחבושת אלסטית והוא נשאר לישון שם ללילה.

מחסות - כל 10-12 מייל יש מחסה על השביל. בקתת עץ בעלת קומה או שניים. בקרבת המחסה ניתן למצוא שירותי קומפוסט ומקור מים. אהבתי לעצור במחסות לארוחת צהריים להנות משיחה ולהמשיך הלאה. ניסיתי לעצור בהם ללילה כדי להתענג על חברתם של אחי בני האדם. אהבתי לישון בתוכם כדרך לחסוך את הצורך להקים ולפרק את האוהל. שועשעתי עמוקות מכל המטיילים סביבי שנמנעו לישון שם מחשש מעכברים. אתם מטיילים ביער עם דובים וחוששים לישון במחסה כי יש בו עכברים?! לעולם לא אבין בני אדם...

מחסה סטנדרטי

השיטה המטרית פחות מקובלת בארצות הברית. היה לי קשה להבין את ההיגיון ביחידות המקומיות. אבל בסופו של דבר תצטרכו לדעת רק שלוש יחידות מידה. כמה זה מייל - 1.6 ק"מ - כדי לדעת כמה עוד יש לכם ללכת. כמה זה פאונד - 0.45 ק"ג - כדי לדעת כמה התיק שלכם כבד. והמשקיעים יכולים להוסיף לרשימה גם כמה זה אונקיה 28.35 גרם.

אגדה אורבנית מספרת שאחד מהרובוטים הלא מאוישים שנאס"א שלחו למאדים התרסק במהלך הנחיתה. ועדת החקירה שקמה כדי לברר איך השקעה של מיליונים ירדה לטמיון גילתה שעל בניית הרובוט עבדו שני צוותים אחד מדד בסנטימטרים והשני מדד באינצ'ים. הפער בין היחידות הוביל להתרסקות הרובוט. אני מפקפק בנכונות הסיפור אבל "למה להרוס סיפור טוב עם העובדות".

בעלי חיים - לצערי לא ראיתי דובים אבל נתקלתי בלא מעט נחשים לא ארסיים, עכברים (שחיים בשפע במחסות) מספר איילים, הרבה ציפורים, ושפע של חרקים. אני חושב שהחרקים ראויים לכמה מילים נוספות. באחד הימים התבוננתי באחד החרקים משוטט על היד שלי. הוא הגיע בדיוק בנקודה שבה הייתי בוחר לפתוח וריד למטופל ושם עקץ אותי. כאשר מזג האוויר מתחמם מספיק הם הופכים למציקים במיוחד. חלק מהטיילים הלכו עם כובע ועליו רשת. אני הסתפקתי בחולצה ומכנסיים ארוכות. אחד הימים הבודדים שבו  הלכתי יותר משתכננתי היה כאשר הגעתי לאחד המחסות והחרקים שיגעו אותי ולכן המשכתי ללכת. 

נחש לא ארסי שיצא לי לפגוש מספר פעמים בשביל

הייתה לי שיחה מעניינת בטיול שבה הצגתי את עמדתי שכל עוד נקפיד על "חיה ותן לחיות" ונזכור שאנחנו אורחים בבית של בעלי החיים לא ניפגע. יותר מפעם אחת זחל נחש במרחק של מטרים ספורים ממני. מאוחדים ברצון לסיים את היום בשלום, לא הטרדנו אחד את השני...

מזג אוויר - כשאתה מתחיל להבדיל בין סוגים שונים של גשם (זרזיף, טפטוף, גשם, סופה, אפוקליפסה) וסוגים שונים של בוץ (נוח להליכה, שוקע קלות, טובעני, איפה הנעל שלי?!) אתה מתחיל להתגעגע למדבר... אני לא רוצה ליצור כאן תמונה כאילו הלכתי בגשם בלי הפסקה למשך חודשיים אבל חוויתי כמות נאה של רטיבות. כמאמר הפתגם "מה שלא הורג מוציא את החשק מהחיים"...

יאמר לזכות כמויות המים במקום בכל הטיול טיילתי עם בקבוק בודד של ליטר וחצי ומלאתי אותו כל מספר קילומטרים ממעינות, נחלים, ומי גשמים.

אחד ממספר כלבים על השביל תופס מחסה מהגשם

"לא טוב היות האדם לבדו" - טסתי לחו"ל לבד ולא הטרדתי את עצמי בארגון של שותף לשביל. בערבים בזמן ההתארגנות לשינה תמיד היתה חברה. אותו דבר נכון לבקרים. אבל במהלך היום כשהלכתי לי לאיטי מצאתי את עצמי רוב מוחלט של הזמן לבד. לפרק זמן מוגבל זה נחמד אבל אחרי כמה זמן זה הופך להיות בודד ומעיק. אני חושב שלטיול הבא אחפש שותף (לאו דווקא ישראלי) שהולך בקצב דומה לשלי. מישהו לצעוד לצידו לדבר מעט ולשתוק הרבה.

והיו את הרגעים הקסומים - לצאת החוצה מהאוהל באמצע הלילה ולראות את היער נשטף באור הירח. ללכת ביום חם ומתיש ולגלות שמישהו השאיר צידנית עם פחיות קרות וחטיפים בצד הדרך לטובת המטיילים. האושר בהגעה למחסה אחרי יום ארוך בהרי הסמוקי. עוצמת הסופה במרום ההר כשהרוח מטלטלת את האוהל ללא רחם והגשם יורד בעוז. הבוקר לאחר הסופה כשהכל שקט והעמק מלא בערפילים. יופיה של ציפור מגביהת טוס. תחושת העונג שבביס הראשון במסעדה אחרי שבועות של מזון שטח.

תמונות - כשטיילתי באיטליה לפני שנה לקחתי מאות רבות של תמונות. מאז התמונות האלו מעלות אבק וירטואלי בגוגל דרייב. לטיול הזה לא לקחתי מצלמה והפלאפון שהיה איתי צילם תמונות באיכות בינונית מינוס. כתוצאה מכך כמעט ולא צילמתי תמונות במהלך הטיול. מצאתי הקלה בכך שלא חשתי את הצורך לשלוף מצלמה בכל פעם שנוף יפה נחשף לעיני. אבל מה עם קצת תמונות להראות בבית? ובכן רשמתי את כתובת הבלוג של אחת הצלמות המקצועיות שטיילו לצידי ואתם מוזמנים להנות. חלק מהתמונות בפוסט הזה נלקחו מהבלוג שלה.

Trail days - בין ה15-18 למאי יש פסטיבל ענק למטיילי שביל האפלאצ'ים בעיירה קטנה בשם Damascus. העיירה שמונה פחות מאלף תושבים ביום יום, מוצפת באלפי מבקרים במהלך הפסטיבל. המקום מתמלא בפעיליות למען קהילת המטיילים. תספורות חינם (בהחלט היה בזמן) הרצאות מעניינות, דוכנים של ציוד טיולים, מצעד. בהחלט שווה ביקור.

נקודה לתשומת ליבכם חלק מהאירועים מאורגנים בידי הכנסיות המקומיות אז למי שמיסיונוריות קלה עד מתונה לא עושה טוב שיקח את זה בחשבון. אני הצלחתי להעביר רוב מוחלט של הפסטיבל בלי לדבר על ישו, אלוהים, וחדי קרן ורודות. כך שהמצב לא כזה רע... 

האתר של הפסטיבל

לסיכום - אני שמח שיצאתי אל השביל ואני שמח שעזבתי בנקודה שעזבתי. מטיילים רבים שאלו אותי אם אני מתכנן לחזור ולסיים את שארית המסלול (בקטנה רק עוד 1600 מייל +-) בלי היסוס עניתי להם שלא. נקודת ההשוואה שלי היא שביל ישראל. הנוף בארץ משתנה בכל כמה ימים. על כל הר שאני עולה אני יכול לראות קילומטרים רבים לכל כיוון. שביל האפלאצ'ים שונה ולא לטובה. שמעתי מטיילים שמגדירים אותו כ"מנהרה ירוקה" אתה הולך בתוך העצים יום אחרי יום עולה ויורד עולה ויורד. לא מצאתי את הנוף או את הטופוגרפיה מעניינים. מה שכן במהלך שיחותי עם המטיילים שמעתי על הPCT זהו שביל הליכה ארוך במערב ארצות הברית. על פי השמועות הנוף שם טוב בהרבה :)

"כמה טוב שבאת הביתה

בית זה אומר כבר הכל

היה לך חם, היה

היה לך קר
אתה עכשיו יותר מאושר

כבר יותר מאושר"

ניפגש בשבילים

משה