התרמילאי

סיפורנו מתחיל ב18 בספטמבר 1991. הלמוט ואריקה סימון, זוג מטיילים גרמנים, טיילו בהרי האלפים . הם החליטו לקצר את דרכם וסטו מן השביל המסומן. הם הלכו מספר רגעים ואז הבחינו בגופה. הגופה הייתה מוטלת על פניה, חלקה התחתון היה שקוע בקרח. הלמוט ואריקה הזעיקו את הרשויות. אך חילוץ הגופה התעכב בשל מזג אוויר קשה. תחילה, חשבו המחלצים שמדובר במטייל שנספה בזמן האחרון. אבל במהרה הם התחילו לשים לב לדברים חריגים. על הגופה היו סדרה של קעקועים כהים וסמוך לה היו שלל חפצים שלא מאפיינים מטפס הרים ממוצע. בין השאר היה שם גרזן נחושת, קשת וחיצים, ופיגיון מאבן. הגופה שלפנינו לא הייתה גופה של מטייל רגיל. לגופה הוענק הכינוי "אֶצִי, איש הקרח". השם נגזר משם העמק שבו היא נמצאה, אֶצטאל בהרי האלפים. ב23 בספטמבר אצי חולץ והועבר במסוק לאוניברסיטת אינסברוק. שם ביצעו תיארוך פחמן-14 וכך נקבע כי חי לפני כ-5,000 עד 5,300 שנים.‏ היות ואצי נמצא סמוך לקו הגבול איטליה ואוסטריה רבו למי הוא שייך. איטליה זכתה כי גופתו נמצאה מאה מטר מהגבול לתוך שטחה. מוזיאון נבנה סביבו. הוא הונח בחדר קירור שנבנה כדי לשמור אותו בטמפרטורה קבועה....

שלום לכם אנשים. חזרתי עכשיו משבועיים וחצי בהם עבדתי כחובש במחנה הקיץ של בני עקיבא. כדי לשתף אתכם בהווי המחנה אביא דיאלוג שגרתי מהעבודה במרפאה. אני: כמה שתית היום? חניכה: הרבה אני: כמה זה הרבה? חניכה: חצי ליטר אני: דופק את הראש בקיר חניכה: אני: התייבשת, לכי לשתות ליטר מים ותחזרי חניכה: אתם לא עוזרים בכלל. רק אומרים לנו לשתות אני: תולה את עצמי בחדר השינה כחובש, תסכל אותי לראות שרוב מוחלט של המקרים בהם נתקלנו היו נמנעים בקלות  בעזרת הקפדה על תזונה ראוייה ולבוש מתאים. המקרים שבהם נתקלתי מהנפוץ לחריג שפשופים ברגל התיבשויות נפילות סוכר חתכים עקיצות דבורה נקעים שונות שפשופים ונקעים היו יכולים להימנע בקלות בעזרת הקפדה על נעלים אמיתיות וגרבים הולמות. נעליים לטיולים צריכים להיות נעלי הרים, נעלי הליכה, או נעלי ספורט. גרביים הולמות הם גרביים שעוקפות את גובה הנעל ועבות יותר מממחטת נייר... לאור כמות השפשופים שראיתי החלטתי שבגיהנום יש ודאי מדור מיוחד ליצרנים של נעלי הבלנסטון. התמונה כמו תמיד מעט מורכבת יותר, מטייל עם ניסיון יכול ללכת בנוחות ובביטחון עם סנדלים. למט...

ליאוניד רוזוגוב היה רופא, חוקר והרפתקן, וכנראה איש מוצלח באופן כללי. בדיוק היום לפני 49 שנים, באחד במאי 1961, הוא נכנס להיסטוריה בגלל אקט נואש שנועד להציל חיים, מעשה יחיד במינו, שקול וקר (תרתי משמע) ואמיץ ברמות שרוב האנשים לא היו מסוגלים לעשות או לדמיין. הפוסט הזה מספר את סיפורו של רוזוגוב שהציל את חייו שלו במו ידיו, בדרך שהפעימה את העולם. הוא נולד בסיביר ב-1934, ובהיותו בן 9 התייתם מאביו שנהרג בחזית הגרמנית במלחמת העולם השנייה. הוא התבלט בלימודיו, ולאחר שסיים תיכון בהצטיינות, נשלח ללנינגרד ללמוד רפואה. שש שנים לאחר מכן הוא החל להתמחות כמנתח, אך בטרם סיים את ההתמחות, הוא החליט לקחת פסק זמן ולהצטרף למשלחת המחקר הרוסית לקוטב הדרומי כרופא המשלחת. השנה הייתה 1961, והוא היה בן 26 באותה עת. 36 ימים ארכה ההפלגה מרוסיה עד לקוטב הדרומי, ובהגיעם ציפתה לאנשי המשלחת משימה מפרכת וקצובה בזמן: היה עליהם לבנות מאפס בסיס מחקר חדש, שבו יהא עליהם לשהות במשך כל החורף. תשעה שבועות רצופי מאמץ ומלאים בעבודה חלפו, ובסיומם עמד בסיס חדש מוכן למגורים. החורף האנטרקטי הקשה עמד בפתח, האניה שהביאה אותם לשם ...