המשחק המורכב בעולם

בשנים האחרונות אני משחק במשחק מורכב להחריד. החוקים משתנים ללא הפסקה וכמות המשימות עצומה. צריך להכין אוכל לשחקן, לבחור לו מקום עבודה, לצבור כישורים רלוונטים לעבודה, למצוא בת זוג, לגדל ילדים, להתמודד עם מגפות ומלחמות, לחסוך לשלב בו השחקן כבר לא יצליח לעבוד, לנהל את חיי החברה שלו ועוד. 

הזכרתי כבר שיש אין ספור גופי שחקנים שאפשר לקבל? כל אחד עם סיפור רקע מורכב, מראה שונה, יכולות פיזיות ומנטליות שונות, קשרים חברתיים ומעמד שונה. בשלב מאוחר במשחק גיליתי שלהרבה מהבחירות שקיבלתי בתחילתו יש השפעות על השלבים המתקדמים. ככה זה כשקופצים ישר למשחק בלי לקרוא את ספר ההוראות.

אם כמות המשימות המטורפת הזו לא מספיקה יש אין ספור גרסאות של החוקים של המשחק וכל אחת מנקדת הצלחה באופן אחר. בספר חוקים אחד ההצלחה העיקרית נמדדת בכמות מטבעות הזהב שהצלחת לצבור עד לשלב בו השחקן מפסיק לעבוד. בגרסה אחרת הצלחה נמדדת בהישגים הצבאים של השחקן. ספר חוקים אחר בז לחומרנות ולמליטנטיות של הגרסאות האלו ודוגל בכך שהצלחה כרוכה בהרפתקאות. אם הצלחת לעצב חיים מרתקים. אם כולם מקשיבים במתח כשהדמות שלך מספרת על עלילותיה ואין צליל בחדר מלבד הגשם המכה בחלון וקולו של השחקן אז פיצחת את המשחק והניקוד שלך יהיה מקסימלי.

אל תגרמו לי אפילו להתחיל לדבר על הדתות ופעילויות הפנאי והאומנות במשחק. מעולם לא נתקלתי במשחק עם מורכבות כה גדולה. אם אתם שוקלים לשחק קחו בחשבון שזה משחק שיכול לקחת המון מזמנכם הפנוי ושהמנוע הגרפי מדהים ודורש כוח עיבוד משמעותי. זכור לי מקרה שבו השחקן שלי עמד על צוק אחרי לילה גשום. העצים הלחים רשרשו ברוח והיה אפשר לראות את טיפות הגשם נושרות מהם. זה היה כה אמיתי שציפיתי להריח את ניחוח האדמה העשירה אחרי הגשם.

מקור

כולנו שחקנים

המשחק הזה הוא כמובן החיים שלי, שלכם ושל כל אדם שאי פעם הלך ואי פעם ילך על פני כדור הארץ. הרעיון של החיים כמשחק וידאו אינו שלי. חבר בתיכון הזכיר את הרעיון הזה בזמנו. ונתקלתי בעוד אנשים באינטרנט עם גישה דומה. הרעיון הוא לעשות הכי טוב שאפשר אבל לזכור שכישלון וקשיים הם חלק בלתי נמנע מהמשחק.

זה דומה בעיניי למסר של הפסקה הסטואית הבאה:

"האם אינך יודע שהחיים הם מערכה צבאית? אחד משרת כתצפיתן, אחר אחראי על המודיעין. לוחם נוסף משרת בחזית. כך זה בחיינו. החיים הם קרב ארוך. עליך לעמוד על המשמר כחייל ולבצע את הפקודות שקיבלת. הוצבת בעמדת מפתח לא בעמדה זניחה. וההצבה אינה לזמן מוגבל אלא לחיים" אפקטיטוס

לאורך החיים אנחנו מגלמים דמויות שונות ונדרשים לבצע שפע עצום של תפקידים. אני מוצא שהרעיון של תפקיד שבא והולך, של שלבים קלים וקשים כמו במשחק מחשב יכול להקל עלי בזמנים של עומס. כשעובר עלי יום קשה אני נזכר שמשחק מחשב טוב הוא מאתגר ודורש יכולת הסתגלות שלי כשחקן. זה תעלול מנטלי שעוזר לי לתפוס פרספקטיבה.

טיפים להפיכה לגיימר מצטיין: 

1. אני הולך להיכשל. זה חלק מהחוויה במשחק
2. שווה לנצל כל כישלון והצלחה לשיפור שימור
3. דומני שהיה זה מארק מנסון הכותב של "חוכמת האדישות האומנות העדינה של לא לשים זין" שהגדיר את משמעות החיים בתור "התמודדות עם בעיות טובות יותר ויותר". כלומר בתחילת הדרך הבעיות שלך די פשוטות ומשעממות אבל עם הזמן אתה מגיע לשלבים מאתגרים יותר במשחק והבעיות גדלות. באופן דומה עם הזמן המשימות במשחק שלי הפכו מבעיות גרועות (איך לעבור יום משמים ביסודי) לבעיות טובות בהרבה (איך לעצב קריירה טובה תוך תמיכה בבת זוג וילדים). בעיות טובות יוצרות חיים מספקים.
4. משחק שנהיה קל יותר משלב לשלב הוא משחק משעמם. אשמח לקצת שגרה בחיים אבל אני צריך לזכור שברגע שאהיה טוב מספיק במשהו יגיע אתגר חדש במשחק.
5. כשמאתגר לזכור שזה רק שלב במשחק ולנסות לצאת מהמצב עם מקסימום נקודות. הילד משליך אוכל לרצפה והשני בוכה? איזה אתגר לשחקן. מה המשאבים שיש לי? איך אנהל את המשבר? אין פיתרון "נכון" לבעיות. כל שחקן מגיע עם סט ערכים ויכולות שונים. על שלבים קשים יש ניקוד מקסימלי והשחקן עולה ברמה.
6. הפיכת אתגרים למשחק הופכת הכל לכיפי יותר. אולי אתן עוד צ'אנס להביטקה. משחק שבו מקבלים נקודות על השלמת משימות מהחיים האישיים (אתם מגדירים לעצמכם את המשימות. מה אמור להתבצע באופן חד פעמי, מה הרגל שצריך להתבצע שוב ושוב, ממה להימנע וכו') 

 

מקור 

אם זה הפוסט הראשון שלי שקראתם חשוב לי לציין שהוא שונה באופיו משאר הפוסטים שלי. הרבה מהפוסטים שכתבתי היו בעלי "הצעת ערך" ברורה. איך לבנות מחסה בשטח, איך לעצב תיק השקעות, הקמת גינה וכו' החלטתי לנסות פוסטים קלילים יותר. נראה לאן זה יתגלגל.

אשמח לשמוע מה חשבתם

משה