שביל האפלאצ'ים

פוסט חדש שבו נדבר על שבילים שאורכים חודשים, סבתות חסרות מעצורים, וציוד טיולים מינימליסטי

שביל האפלצ'ים הוא שביל מטיילים בצפון אמריקה. אורכו כ-3400 ק"מ והוא נפרש לרוב אורכן של מזרח ארצות הברית וקנדה, מפרובינציית קוויבק בצפון ועד מדינת ג'ורג'יה בדרום. בשנת 1921 הציע בנטון מק קיי, יערן אמריקאי, לסמן שביל ארוך שיקשר בין חניוני הנופש השונים בהרי האפלצ'ים. החלק הראשון של השביל "נפרץ" ב7 לאוקטובר 1923,  והשביל כולו הושלם בשנת 1937.

שביל האפלצ'ים הוא אחד משבילי המטיילים הפופולריים בעולם, למרות שתנאי הטבע בו אינם קלים. בחורף מתכסים חלק מההרים בשלג והנהרות קופאים, באביב מציקים היתושים והזבובים ובקיץ חם שם מאוד. מאות אלפי אנשים מטיילים לאורך קטעים אחדים מהשביל מדי שנה ויש בודדים שהולכים את כולו ברצף. לאורך השביל הוקמו פונדקים ובקתות לינה כדי לארח את המבקרים הרבים.

קצת פרטי טריוויה:

• רק רבע מאלו שמנסים לחצות את השביל ברצף (thru-hikers) מצליחים לעמוד במשימה.
• בעלי חיים שאתם עשויים לפגוש בשביל: דובים שחורים, איילים, דורבנים, וסלמנדרות.
• הסך המצטבר של העליות בשביל שווה לטיפוס על האוורסט 16 פעמים
• השביל עובר ב14 מדינות שונות

גיל הוא רק מספר 

"אמה גטוווד" או בכינוייה "סבתא גייטוווד" - Grandma Gatewood - הייתה האישה הראשונה שהלכה את שביל האפלאצ'ים במלואו. בנוסף היא הייתה הראשונה שהלכה את כולו שלושה פעמים, ועד שנת 2007 גם האישה המבוגרת ביותר שהלכה לאורך כל השביל. כשהיא התחילה את המסלול רק חמישה גברים ואף לא אשה אחת הלכו את השביל מקצה אל קצה. כל אלו יהוו רשימת הישגים מכובדת לכל אדם, אבל סבתא גטוווד עשתה את שביל האפלאצ'ים לראשונה בגיל 67.

בשנת 1954 כשהיא אמא ל11 ילדים וסבתא ל24 נכדים,  גאטווד קראה ב"נשיונל ג'יאוגרפיק" על שביל האפלאצ'ים. במגזין צוין שעד כה אף אשה לא הלכה את כולו. היא נדלקה על הרעיון וחשבה שזה עשוי להיות "חוויה משעשעת" ללכת אותו.

היא התחילה את השביל באותה שנה והלכה לאיבוד. כשחולצה בידי שומרי יערות הם שלחו אותה הביתה. רוב האנשים שאני מכיר יבינו את הרמז, לגטוווד זה לא דגדג. שנה שאחרי (1955) כשהיא בת 67 בלי להודיע למשפחתה מה היא עומדת לעשות - להגנתה יאמר שהייתה גרושה, וילדיה היו בוגרים - גאטוווד החלה שוב את שביל האפלאצ'ים.

לקראת סיום השביל כשהשמועה על מה שהיא עושה התחילה להתפשט היא החליטה שזה יהיה זמן טוב להודיע לבני משפחתה איפה היא ומה היא עושה רק כדי שלא ישמעו על זה לראשונה מהתקשורת. הבת שלה מספרת שהיא קיבלה ממנה גלויה יום אחד לפני שסיפור התפרסם בעיתונות.

היא הלכה את השביל שוב בגיל 72 (שנת 1960) ושוב בגיל 75. (הפעם היא הלכה אותו בקטעים   ללא ספק מתרככים עם הגיל .בנוסף היא הלכה בשנת 1959 את מסלול אורגון, מסלול קליל באורך 3500 ק"מ ממזרח למערב ארצות הברית. שהיה נתיב עגלות במסע אל המערב  בתחילת המאה ה19 (תקופת ההתנחלות האמריקאית :) את זה היא עשתה בקצב הנינוח של 35 ק"מ ליום...

במסלול הזה היא תכננה להצטרף לשיירת עגלות שעשתה שנסעה בשביל לרגל מאה שנים לאורגון. כשהיא הגיעה למיזורי היא גילתה שהשיירה יצאה שבוע לפני בואה. לא רק שהיא השיגה את העגלות היא גם סיימה את המסלול שבוע לפניהם.

מדבריה על שביל האפלאצ'ים:

"לא הייתי מתחילה את השביל אם הייתי יודעת כמה קשה הוא. אבל אני לא מסוגלת ולא הולכת לפרוש"

בראיון לקראת סיום השביל.

"מאיזושהי סיבה אידיוטית הם תמיד מובילים אותנו במעלה הסלע הגדול באזור

אל פסגת ההר הכי גבוה שהם יכולים למצוא." מדברת על המסלול 

"חשבתי שזו הולכת להיות חוויה משעשעת, זה לא היה..."

במהלך 18 שנים היא טיילה 14,000 מיילים (22,530 ק"מ). גאטווד נולדה ב25 לאוקטובר 1887 ומתה ב4 יוני 1973. לזכרה יש היום מסלול טיול באורך 6 מייל שהיה אחד המסלולים האהובים עליה (אני מניח שהיא הייתה משועשעת מכמה המסלול קצר. הייתי מאחל לה שתנוח בשלום על משכבה אבל אני מניח שהיא תשתעמם שם למוות...

תרמילאות קלה

בעולם התרמילאות ישנה גישה שדוגלת בטיול עם ציוד במשקל מינימלי. הגישה השפויה מכונה light  Backpacking ואלו שדוגלים בה הולכים עם משקל סביר של כ9 קילו. הגישה הקיצונית יותר דוגלת בהפחתה מסיבית של משקל הציוד ומכונה Ultralight Backpackink. מטיילים שנוקטים בגישה הזו עושים מאמצים אדירים כדי להפחית את משקל הציוד שלהם והולכים עם ציוד ששוקל כ4.5 קילו (לא כולל מים ומזון). אני הולך לתרגם את המונחים האלו לעברית בתור תרמילאות קלה ותרמילאות מינימליסטית. 

גאטוווד הייתה בין החלוצות בעולם התרמילאות קלת המשקל (אולטרה לייט). הציוד שלה כלל: זוג נעלי סניקרס, שמיכה צבאית, סכין, בקבוק מים, מעיל גשם, ווילון אמבטייה, ספל, ערכת עזרה ראשונה, וזוג בגדים להחלפה. היא סחבה את כל הציוד בתוך שק תוצרת בית.

ישנם  שלושת העקרונות הבסיסים בדרך לתרמילאות קלה:

הפחת ציוד 

הורד ציוד לא חיוני והפחת את כמות הפריטים הכפולים. שני זוגות בגדים יספיקו לטיול. בזמן שאתם לובשים זוג אחד אפשר לכבס את הזוג שני. זכרו אתם יוצאים לטיול לא לתערוכת אופנה. יש כרגע שלושה חולצות שלי שמסתובבות באיטליה, נפטרתי מהם אחרי שהפנמתי את העיקרון הזה. בנוסף הימנעו מפריטים כפולים לאותו צורך. פינג'אן וסיר הם שני פריטים שנועדו לחמם מים ניתן לוותר על אחד מהם. כפי שאפשר לראות ברשימת הציוד גאטווד לא לקחה שום פריט מיותר.

הפחת משקל ונפח 

 בהינתן הבחירה בין שני שקי שינה בעלי תכונות זהות בחרו את האחד הקל יותר. באופן כללי הפריטים שעליהם צריך להקפיד במיוחד הם האוהל, התיק, ושק השינה. הם נוטים לשקול הרבה ולתפוס הרבה נפח. אם הצלחתם לקצץ בהם עשיתם הבדל משמעותי במשקל וגודל הציוד שלכם.

השתמש בפריטים רב שימושיים

גאטווד השתמשה בוילון האמבטייה שלה הן כמזרן ללילה (היא אספה עלים והניחה תחתיו) והן כמחסה מגשם בשעת הצורך. הגישה הזו מאפשרת לכם לחסוך בציוד. הסוודר משמש ככרית ללילה. כובע הגרב עוזר להוריד ציוד חם מהאש ועוד. 

תרמילאות קלה היא עניין של ניסיון. מטייל עם ותק מתחיל להבין את החשיבות של משקל נמוך ומתחיל לפעול בהתאם. הבעייה היא שהלימוד עשוי להיות יקר (לקנות ציוד כמה פעמים עד שמגיעים למשקל הרצוי) וכואב (מי שחווה כאבי גב / ברכיים / שברי מאמץ / שביזות כללית אחרי הליכה ממושכת יודע על מה אני מדבר). ולכן אנסה לתת לציבור הקוראים כמה קיצוריפ במסע על התרמיל הקליל

אחרי שנפתרנו מכל הציוד הלא הכרחי (הפריט הכי מוזר שיצא לי לטייל איתו היה חלוק מעבדה. באמצע שביל ישראל הגעתי לאוניברסיטה הפתוחה כדי להשלים מעבדה בביולוגיה. כשהשיעור התחיל המרצה ניגש לכיתה "היום אנחנו לא חייבים חלוק מעבדה, מי שלא הביא לא נורא...") בחרנו פריטים קלים וקטנים יותר ועברנו רק לפריטים רב שימושיים (במקום סיר ופינג'אן רק סיר) כבר נרגיש הקלה משמעותית. לדעתי ביצוע שלושת השלבים האלו יאפשר לנו להוריד כמה קילו.

ההתקדמות מכאן תהיה קצת יותר איטית ותצריך כמות מרובה של מחקר. עולם האולטרה לייט הוא עצום בגודלו, יצא לי לבלות ימים שלמים כשאני מתמקד אך ורק בציוד בישול קל משקל. אני לא הולך לנסות להקיף את כל התחום בפוסט יחיד. כרגע אסתפק בלהציג את רשימת הציוד שלי ובפוסטים עתידים אפרט בכל אחת מההקטגוריות מה הם אופציות האולטרה לייט.

נפגש בשבילי החיים
משה