התרמילאי

"לאורך רוב ההיסטוריה האנושית תוחלת החיים לא עלתה על ארבעים שנה" המשפט הזה מתוך כתבה על זקנה באלכסון  לא הפתיע אותי. תוחלת החיים האנושית עולה כבר אלפי שנים בעיקר מאז המהפכה התעשייתית.  אבל עדיין מדהים לחשוב על זה. חגגתי 30 לא מזמן. אם הייתי חי לפני כמה מאות שנים הייתי מסיים בשלב הזה 75% מתוחלת החיים* שלי. כיום זה שליש מהחיים שלי ואולי הרבה פחות מזה לאור התפתחות הטכנולוגיה והרפואה. *צריך לציין שמדובר בממוצע לכל אורך ההיסטוריה היו אנשים שחיו עד גילאים מבוגרים.  אלו הנתונים הקטנים שמראים כמה האנושות התקדמה במאות אלפי השנים האחרונות.   זהו זמן נהדר לחיות בו נפגש בשבילי החיים משה

סיפורנו מתחיל ב18 בספטמבר 1991. הלמוט ואריקה סימון, זוג מטיילים גרמנים, טיילו בהרי האלפים . הם החליטו לקצר את דרכם וסטו מן השביל המסומן. הם הלכו מספר רגעים ואז הבחינו בגופה. הגופה הייתה מוטלת על פניה, חלקה התחתון היה שקוע בקרח. הלמוט ואריקה הזעיקו את הרשויות. אך חילוץ הגופה התעכב בשל מזג אוויר קשה. תחילה, חשבו המחלצים שמדובר במטייל שנספה בזמן האחרון. אבל במהרה הם התחילו לשים לב לדברים חריגים. על הגופה היו סדרה של קעקועים כהים וסמוך לה היו שלל חפצים שלא מאפיינים מטפס הרים ממוצע. בין השאר היה שם גרזן נחושת, קשת וחיצים, ופיגיון מאבן. הגופה שלפנינו לא הייתה גופה של מטייל רגיל. לגופה הוענק הכינוי "אֶצִי, איש הקרח". השם נגזר משם העמק שבו היא נמצאה, אֶצטאל בהרי האלפים. ב23 בספטמבר אצי חולץ והועבר במסוק לאוניברסיטת אינסברוק. שם ביצעו תיארוך פחמן-14 וכך נקבע כי חי לפני כ-5,000 עד 5,300 שנים.‏ היות ואצי נמצא סמוך לקו הגבול איטליה ואוסטריה רבו למי הוא שייך. איטליה זכתה כי גופתו נמצאה מאה מטר מהגבול לתוך שטחה. מוזיאון נבנה סביבו. הוא הונח בחדר קירור שנבנה כדי לשמור אותו בטמפרטורה קבועה....

ליאוניד רוזוגוב היה רופא, חוקר והרפתקן, וכנראה איש מוצלח באופן כללי. בדיוק היום לפני 49 שנים, באחד במאי 1961, הוא נכנס להיסטוריה בגלל אקט נואש שנועד להציל חיים, מעשה יחיד במינו, שקול וקר (תרתי משמע) ואמיץ ברמות שרוב האנשים לא היו מסוגלים לעשות או לדמיין. הפוסט הזה מספר את סיפורו של רוזוגוב שהציל את חייו שלו במו ידיו, בדרך שהפעימה את העולם. הוא נולד בסיביר ב-1934, ובהיותו בן 9 התייתם מאביו שנהרג בחזית הגרמנית במלחמת העולם השנייה. הוא התבלט בלימודיו, ולאחר שסיים תיכון בהצטיינות, נשלח ללנינגרד ללמוד רפואה. שש שנים לאחר מכן הוא החל להתמחות כמנתח, אך בטרם סיים את ההתמחות, הוא החליט לקחת פסק זמן ולהצטרף למשלחת המחקר הרוסית לקוטב הדרומי כרופא המשלחת. השנה הייתה 1961, והוא היה בן 26 באותה עת. 36 ימים ארכה ההפלגה מרוסיה עד לקוטב הדרומי, ובהגיעם ציפתה לאנשי המשלחת משימה מפרכת וקצובה בזמן: היה עליהם לבנות מאפס בסיס מחקר חדש, שבו יהא עליהם לשהות במשך כל החורף. תשעה שבועות רצופי מאמץ ומלאים בעבודה חלפו, ובסיומם עמד בסיס חדש מוכן למגורים. החורף האנטרקטי הקשה עמד בפתח, האניה שהביאה אותם לשם ...